פסק-דין בתיק רע"א 290/13

           בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 13.12.2012 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) בבקשה מס' 23 ב-תא"ק 6935-09-11, בגדרה הוחלט לקבל חלקית את בקשת המבקשת למתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי ולעיון במסמכים מסוימים שבידי המשיבה.

דברי הקדמה

1.        ההליך האזרחי אמור, ככלל, להתנהל ב"קלפים גלויים" ולאורו של העקרון המחייב גילוי מרבי של המידע שבידי כל אחד מבעלי הדין. הליכי הגילוי המוקדם לסוגיהם, המוסדרים בעיקרם בפרק ט' של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), אינם אמורים בדרך כלל לעורר קשיים וליצור מחלוקות שתחייבנה הכרעות שיפוטיות. המחלוקות הלגיטימיות שיכולות להתעורר במסגרת הליכי הגילוי המוקדם מתייחסות בעיקרן לשאלות של חסיון לסוגיו (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי סע' 356 (מה' שביעית, 1995); להלן: זוסמן). על-פי הכלל, ובמרבית המקרים, אמורים הליכי הגילוי המוקדם להתבצע ישירות בין בעלי הדין ומבלי שבית המשפט יידרש להם, שהרי גם לוחות הזמנים להליכים אלה קבועים בתקנות, ובהעדר החלטה שיפוטית הקובעת אחרת, המהלכים תחומים ומוגדרים גם ללא צורך בהתערבות בית המשפט.

           המקרה דנן, שיש לקוות שהוא חריג (אם כי ניסיוני בערכאות דיוניות מוליך, למרבה הצער, למסקנה אחרת), מתאפיין בכך שעיקרו (גם אם לא כולו) מחלוקות סרק שבאי כוחם של בעלי הדין היו צריכים ויכולים להתגבר עליהן בעצמם, שכן ביסודן לא עומדת כל שאלה אמיתית לגביה נדרשת הכרעת בית משפט.

רקע והשתלשלות העניינים

2.        המשיבה, חברת ביצורית בע"מ (להלן: ביצורית), זכתה במכרז שפרסמה המבקשת, עיריית קלנסווה (להלן: העירייה), שבעקבותיו כרתו השתיים הסכם במסגרתו התחייבה ביצורית לספק לעירייה שירותי גביה של חובות ארנונה וחובות נוספים של תושבי העיר. לימים נתגלעה מחלוקת בין הצדדים וביצורית הגישה נגד העירייה תביעה על סך של כ-3.5 מליון ש"ח. ביסוד התביעה ניצבת מחלוקת בדבר תשלומים אשר לטענת ביצורית מגיעים לה כעמלה עבור שירותיה וכ"בונוס" בגין סכומי גביה גבוהים, כפי שלטענתה הוסכם בהסכם. מנגד, עיקר טענת העירייה, כי בהתאם למסמכי ההסכם, שיעורי העמלה והבונוס שונים, כך שלא מגיעים לביצורית סכומים כלשהם.

3.        במסגרת ההליך פנתה העירייה אל ביצורית בבקשה שזו תמסור לה תצהיר גילוי מסמכים כללי "לגבי כל המסמכים הנמצאים בשליטתה והנוגעים לסכסוך", כן נתבקש גילוי לגבי מסמכים ספציפיים שונים, כמו גם עיון בהם. משלא נענתה, פנתה העירייה בבקשה לבית המשפט על מנת שזה יורה על גילוי מסמכים כללי וספציפי, וכן שיאפשר עיון במסמכים מסוימים. בהחלטתו מיום 2.9.2012 הפציר בית המשפט בצדדים להגיע לעמק השווה ביניהם בעניין זה, זאת עד למועד הדיון שנקבע לפניו ביום 6.9.2012. משלא הגיעו הצדדים להסכמה בעניין, ניתנה ביום 6.9.2012 החלטה המעניקה לביצורית שהות להמציא לידי בא-כוח העירייה את המסמכים שהעיון בהם התבקש, או להגיש תשובה לבקשת העירייה. ביצורית בחרה בחלופה השניה, ובתשובתה נטען, כי את בקשתה הגישה העירייה באיחור ומשכך דינה להידחות. הוסף, כי אין בסיס לבקשת העירייה לעיון במסמכים, שכן זכות העיון קמה רק לאחר שניתן צו גילוי מסמכים, צו כזה, נטען, לא ניתן, וממילא לא קמה לעירייה זכות העיון. הודגש גם, כי בקשת העירייה הוגשה שלא בתום לב, שכן מרבית המסמכים שהעיון בהם נתבקש מצויים ממילא ברשותה או שהיא יכולה להשיגם ללא קושי וכי כל מטרת הבקשה היא הכבדה על ביצורית.

4.        בהחלטתו מיום 13.12.2012, היא ההחלטה מושא הבקשה הנוכחית, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לדחות את בקשת העירייה רק משום שהוגשה באיחור-מה, לא כל שכן כשלא נגרם לביצורית כל נזק בגין כך. לגופו של עניין נפסק, כי חלק מן המסמכים שהעיון בהם נתבקש כבר צורפו על-ידי ביצורית לכתב התביעה; חלק מהם נמסר בעבר לעירייה ונתקבל על-ידיה או נמצא ממילא בשליטתה; וחלק כלול במסמכי התחייבויות חתומות של העירייה - ומשכך, אין להורות על עיון במסמכים אלו. כמו-כן נקבע, כי מכיוון שהגביה בוצעה במשרדי העירייה, היא יודעת מהם הסכומים שהתקבלו אצלה ולא חלה על ביצורית חובה לאפשר עיון במסמכים הרלבנטיים גם לגבי עניין זה. באשר לחלק הבקשה שעניינו בקשת העירייה שביצורית תמציא לידיה פירוט כל תיקי ההוצאה לפועל שפתחה נגד החייבים, נקבע, כי מי שרשומה כזוכה באותם תיקים היא העירייה ועל כן היא יכולה לקבל מידע זה ישירות מלשכת ההוצאה לפועל, ומשכך - אין לצוות על ביצורית לאפשר את העיון בהם. בנוסף נקבע, כי אין לחייב את ביצורית לחשוף בפני העירייה את מאזניה, שכן הרלבנטיות של אלה להליך הנדון אינה מחוורת. מאידך, הוחלט כי על ביצורית להמציא לידי העירייה העתקי מסמכים הנוגעים לאגרות או להוצאות שהוציאה, שאינם כלולים במסמכים שצורפו לתביעה או בהתחייבויות החתומות של העירייה, בצירוף תצהיר שאלו כל הקבלות והחשבוניות המתעדות כספים שהתקבלו אצלה. הוסף, כי ככל שחלק מכספים אלה הועברו לעירייה תמציא ביצורית גם את כל ההעתקים של העברות אלה.

           על החלטה זו הוגשה, כאמור, הבקשה הנוכחית.

הבקשה

5.        בבקשה נטען, כי באם לא ימסרו המסמכים המבוקשים לעיון העירייה יגרם לה עיוות דין. זאת, משום שנפגעת זכותה לגילוי וידיעה, וכן בשל כך שאי הידיעה עלול להביא לכך שתופתע בהליך המשפטי. הוסף, כי זכות העיון נשענת הן על ההסכם בין הצדדים המחייב שקיפות מלאה, והן על הוראות תקנות 114-112 לתקנות, שתכליתן ניהול הליכים משפטיים ב"קלפים גלויים" ושיש לפרשן כמחייבות גילוי רחב ככל הניתן של המידע הרלבנטי למחלוקת הנדונה. הוסף, כי חלק מן החומרים שנתקבלו על-ידיה בעבר אינו מצוי עוד בידי העירייה, ונטען לעניין זה, כי קבלת החומר בעבר, שלא במסגרת הליך משפטי, אינה יכולה לפטור מחובת הגילוי והעיון הקיימת בגדרו של הליך משפטי. בנוסף, נטענו טענות לגופו של כל מסמך ומסמך שנקבע שאין על ביצורית חובה למוסרו, בהן הובהר מדוע לשיטת העירייה חלה לגביו חובת גילוי ועיון.

6.        ביום 22.4.2013 הוריתי על קבלת תשובת ביצורית. כן הוריתי, מחמת חוסר בהירות שהיה בעניין, כי ביצורית תבהיר במסגרת תשובתה האם ניתן על ידיה תצהיר גילוי מסמכים כללי ו/או ספציפי, ונתבקש צירופו של תצהיר שכזה, ככל שניתן. 

7.        לתשובתה צירפה ביצורית העתק תצהיר גילוי מסמכים. תצהיר זה נחתם ביום 15.3.2013, כלומר רק לאחר הגשת הבקשה דנן, ועל אף שלכאורה לא ניתן צו לגילוי מסמכים כללי. יוער כבר עתה, ולכך אדרש גם בהמשך, כי מעיון ראשוני נראה שלדאבון הלב התצהיר אינו ערוך לפי טופס 11 לתקנות אליו מפנה הוראת תקנה 112 לתקנות, ולפיכך הוא חסר ערך במידה רבה. בתצהיר פורטו "המסמכים המצויים בידי [ביצורית] ושיש להם נגיעה לעניין השנוי במחלוקת", אך לא הוצהר כי אלו כל המסמכים שבידי ביצורית הנוגעים לתובענה וכי נערכה "חקירה ודרישה" במטרה לאתר את כלל המסמכים. כן נרשם בתצהיר שצורפו אליו העתקי חשבוניות מסוימים, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי.

           לגופם של דברים טענה ביצורית, כי זכות העיון קמה לצד שכנגד רק לאחר שלב גילוי המסמכים. לאחר שלב הגילוי, ובהסתמך על גילוי דבר קיומם של המסמכים הרלבנטיים, רשאי בעל דין לבקש לעיין בהם. על כן, נטען, משלא נעשה צו לגילוי מסמכים קודם להחלטת בית המשפט המחוזי, הרי שבקשת העירייה לעיון במסמכים נעדרה כל בסיס. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי, שבהיותו הערכאה הדיונית מסור לו שיקול דעת רחב בכל הקשור לסדרי הדין, בחן לגופה את בקשת העיון, ובא למסקנה שאין לאפשר לעירייה עיון במרבית המסמכים, וכי אין כל הצדקה להתערב בהחלטתו זו. בנוסף, ביחס לכל אחד מן המסמכים שהעיון בהם נתבקש הגיבה ביצורית לגופו. ככלל, טענת ביצורית היא, כי כל אחד מן המסמכים הללו ממילא מצוי בידי העירייה ו/או בידי העירייה להשיגו על נקלה.

דיון והכרעה

8.        החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם להוראת תקנה 410 לתקנות. לאחר העיון, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בעיקרו, כפי שיפורט.         

           בטרם דיון יוער, כי נראה שבית המשפט המחוזי לא קיבל החלטה ביחס למתן תצהיר גילוי כללי וכן קיבל החלטה ביחס לעיון במסמכים. משכך, לכאורה לא נחסמה הדרך להגשת בקשת רשות ערעור מכוחן של הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (שלפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה לפי פרק ט' לתקנות "למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון"), מה גם שלא הועלתה טענה שדרכה של העירייה חסומה מכוחו של הצו האמור. לדידי, ההחלטה נשוא הבקשה דנא עניינה עיון במסמכים, גם אם אחת מהסוגיות הטעונות התייחסות היא העובדה שנושא העיון נדון בטרם שניתן צו לגילוי מסמכים.

9.        בית משפט זה עמד לא אחת על החשיבות שביסוד הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם, הן לצורך חתירה לחקר האמת והן כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ"ד ס(3) 264, 269 (2005); והאסמכתאות שם). על הליכי הגילוי והעיון נאמר, כי הם "הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט" (שם, בעמ' 269). "פרוזדור" זה מורכב משני חלקים. האחד - הליכי הגילוי, המוסדרים בתקנות 112 ו-113 לתקנות, שתכליתם להקנות לבעל דין ידיעה אילו מסמכים מצויים בידי יריבו (ראו: זוסמן סע' 344 וסע' 348); והשני - העיון במסמכים, המוסדר, בעיקרו, בתקנה 114 לתקנות, שתכליתו לאפשר לבעל דין לעמוד על תוכנו של מסמך פלוני שבידי היריב ולעיין בו (זוסמן, סע' 355). שלב הגילוי הוא ה"מבוא" לשלב העיון, על כן, בשלב ראשון על בעל הדין לבקש, כי יינתן תצהיר גילוי מסמכים כללי ו/או ספציפי, ומשזה ניתן - רשאי בעל דין לדרוש מיריבו לעיין במסמכים שהוזכרו בתצהיר הגילוי, אלא אם קבע בית המשפט אחרת. לא למותר לציין, כי נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי ועיון מרביים, על מנת לאפשר למשפט להתנהל ב"קלפים פתוחים" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, 521 (1999); זוסמן, בסע' 344).

10.      במקרה דנא נכרכה הבקשה למתן צו גילוי מסמכים כללי וספציפי יחד עם בקשה לעיין בחלק מן המסמכים הספציפיים. בית המשפט המחוזי, כך נראה, מעולם לא ציווה על גילוי מסמכים כללי ו/או ספציפי, אך במסגרת ההחלטה נשוא הבקשה הנוכחית, הקדים את המאוחר ודן בבקשה לעיון במסמכים ספציפיים מבלי שניתן צו גילוי, והחליט, כאמור, לאפשר את העיון רק בחלקם.